דייזי משקפת את יום הזיכרון הלאומי לחיות מחמד
הוסף את שיתוף הכפתורים לשיתוף ל- FacebookFacebookfacebookshare ל- Twittertwittertwittershare ל- pinterestpinterestpinterestshare to moreadthismore1
היום אני מרגיש קצת מלנכוליה. הסיבה לכך היא שאתמול היה יום הזיכרון הלאומי של PET, שנצפה ביום ראשון השני של ספטמבר. זהו יום מיוחד לכבוד ולזכור את כל החתולים והכלבים הנפלאים שהגיעו לפני כן.
זו אחותי, פיקסי. הייתה לה קרדיומיופתיה היפרטרופית והלכה לגשר הקשת בשנת 2008. היא הייתה חתול דבון רקס, ממש כמוני. ניסיתי לשחק איתה הרבה, אבל היא מעולם לא רצתה לשחק. אני מתגעגע אליה מאוד. אהבתי את פיקסי כי היא מעולם לא ניסתה להרוס את התקופות הטובות שלי (בניגוד לאחי הארלי).
זהו כד מיוחד בו פיקסי נמצא עכשיו. רק, אני יודע שהיא לא ממש שם, בגלל ניסיתי להקיש על הכד ולא יכולתי לשמוע כלום. אני חושב שעכשיו פיקסי חי בתוך ליבי, ומחזיק אותי בחברה.
לפעמים אני מרגיש עצוב, אבל אז אני מחזיר כמה מהזיכרונות של פיקסי ואני מרגיש טוב יותר. כשאחד החברים הפרוותיים שלנו עוזב אותנו, זה בסדר להרגיש עצוב לזמן מה. אבל זכרו שהם לא ירצו שנרגיש עצוב לאורך זמן. אנו אמורים לצחוק, לאהוב, לשחק וליהנות. ואוכלים פינוקים. המון המון פינוקים.
שמירה על כד מיוחד כמו זה יכולה להיות מנחמת. אני אוהב לשמור על הכד של פיקסי בקרבת מקום, כדי לשמור עליו. כמה דרכים אחרות שאתה יכול לזכור את הכלב או החתול שלך הן על ידי הכנת ספר אלבומים, מסגרת תמונה מיוחדת או כתיבת שיר על חברך בן ארבע הרגליים. אתה יכול אפילו לשתול עץ מוצל ולהניח סמן יפה מתחת.
והכי חשוב, זכרו תמיד את התקופות הטובות ששיתפתם עם חברכם. אימוץ חתול או כלב אחר שאין לו בית זה מחווה גדולה לזה שבא לפני כן. אני יודע כשאני נעלם, אני רוצה שחתול אחר יפיק תועלת מכל הצעצועים, הפינוקים והאהבה בביתי (סליחה, הארלי הוא גם חלק מהעסקה).