ראיון עם נדין מ. רוזין, מחברת הספר “אמנות הריפוי של הורות לחיות מחמד”
זה התענוג שלי היום להכיר לך את נדין מ ‘רוזין, מחברת האמנות הריפוי של הורות לחיות מחמד.
האמנות הריפוי של הורות לחיות מחמד היא הסיפור המרגש של מסע של תשע עשרה שנה של הסופר וכפתורי הכלב שלה – סיפור על איך האהבה ללא תנאי של כלב אחד יכולה להפוך ולרפא לב אנושי פצוע. הסופרת, שלומדת ריפוי אלטרנטיבי כבר למעלה משלושים שנה, חולקת גם את החוויה שלה בטיפול הוליסטי לחיות מחמד. כאשר כפתורים מאובחנים כחולי סרטן בגיל שמונה, המחבר מחליט כנגד טיפול קונבנציונאלי ובמקום זאת מחפש אמצעי טיפול הוליסטיים ואלטרנטיביים שונים לכפתורים, המשחזר ומשגשג במשך אחת עשרה שנים נוספות. קריאת ספר זה היא מסע רגשי עמוק עבור כל מי שאי פעם אהב ואיבד חיית מחמד. בניגוד לספרים רבים אחרים שמנסים לטפל בסוגיית אובדן חיות מחמד, ספר זה באמת מכיר בצער ההרסני בדרך כלל שמגיע עם אובדן בן לוויה של בעלי חיים אהובים כמו גם את הקשר הרוחני שאנו חולקים עם בעלי החיים שלנו גם לאחר שמתים. סיפורו של נדין וכפתורים הוא חגיגה של האהבה שאנו חולקים עם חברינו לבעלי חיים – חובה לקרוא לכל הורי חיות המחמד.
אנא הצטרף אליי לברך את נדין לחתול המודע!
נדין, אמנות הריפוי של הורות לחיות מחמד היא הספר הראשון שלך. איך הפכת לסופר?
למרות שמעולם לא היו לי אימוני כתיבה רשמיים, תמיד ראיתי את עצמי כמספר סיפורים הגון. על פי התגובות של קוראים וסוקרי ספר זה, נראה שיש לי גם כישרון לספר סיפור על נייר.
אבל יש לי גם הרבה שנים של ניסיון בכתיבה וביצוע טקסי חתונה ושירותי זיכרון ללא חתונה (מעל 600 עד כה). בתהליך זה המטרה זהה: לגעת בשני ליבם של אנשים ולשמור על העניין שלהם- מה שהופך אותו לתרגול מושלם לכתיבת ספר זה.
מה היה תהליך הכתיבה על כפתורים כמו עבורך?
בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני עושה את מה שאני באמת אמור לעשות. הרגשתי מלאת אנרגיה, בזרימה, באחד עם מקור, ומחוברת עמוק לרוח הכפתורים. כפותיה היו בכל כתב היד הזה?
מה אתה מקווה שהקוראים שלך ייקחו מהספר?
המשאלה שלי היא שללבו של כל קורא נוגע ונפתח- שהם יכולים להתייחס לרבים מהדברים שחוויתי ותיארתי וכי בתורם הם מוצאים את עצמם מוסמכים מהקריאה. אני גם רוצה לומר שלספר יש משימה פי שלושה:
עזרה להורים לחיות מחמד להבין שאנחנו עשויים לתרום באופן לא מודע לעליית הסרטן המרקיעה שחקים אצל חיות המחמד שלנו על ידי יצירת סביבות רעילות מאוד בבתינו.
מתן נוחות, אחווה ואימות להורים לחיות מחמד שחווים אובדן הרסני של חיית מחמד אהובה
עוזר להסיר את המילים, “זה רק כלב/חתול” משפתיהם של הורים שאינם מחמד בכל מקום
חלק ליבה מהספר שלך הוא סיפור אבחנת הסרטן של הכפתורים וכיצד אתה בוחר להתמודד איתו. מה הכי קשה לך באותה תקופה?
המחשבה לאבד אותה הייתה מפחידה. כידוע מלהקרא את הספר, כשהגיעה האבחנה, הייתי בעיצומה של התמודדות עם ארוסתי שסיימה את מערכת היחסים שלנו ולבי כבר התנפץ. נאלצתי להושיט את עצמי עוד יותר לעומק לעצמי למצוא כוח שלא האמנתי שהיה לי.
איך התמודדת עם האתגרים הרבים שהאבחנה כזו מביאה?
בתחילה, כמו רוב האנשים, נקטתי בגישה הגיונית מאוד, אבל זה רק הוביל אותי לאכזבה ובלבול יותר. קטע קצר מהספר ימחיש:
“שכבתי ער כל הלילה הזה. אם הסרטן היה בגופי, הייתי מוותר לחלוטין על הניתוח, הכימותרפיה והקרנות. זו לא תהיה הבחירה שלי לחתוך, לשרוף ולהרעיל. האמונות שלי, המבוססות על כל שנות הקריאה שעשיתי וחשיפה לשיטות אלטרנטיביות שחוויתי מילדותו, היו שצריך להגביר את מערכת החיסון בנוכחות מחלה ולא להרוס אותה. המוקד של הרפואה המערבית היה בטיפול או דיכוי הסימפטומים. גישה הוליסטית נקראה להתמקד בסיבה בראש וברוח, לנקות אותו ואז לחזק את הגוף כך שהוא יוכל לרפא את עצמו.
אם זה היה בגופי, הייתי הולך למקסיקו ומנקה ומרעלים, מדיטציה, דמיין ושותה כמויות אדירות של מיץ ירקות גולמי באחת מרפאות הסרטן האלטרנטיביות שם. אבל זה לא היה בגופי. ניסיתי לחשוב על כפתורים בלי הזנב שלה. זה יהיה כמו לקטוע את אישיותה. חשבתי על איך זה לעבור על טיפולי קרינה ומינונים של כימותרפיה. מחריד. שדים התמודדו באלימות במוחי. למי הייתי אכיל את אמונותיי על הנפש התמימה הזו שרווחתיה הייתי אחראי? את מי הייתי להסתכן בחייה למען העדפותיי? כמה סיכון גדול זה היה? כל הפרספקטיבה המערבית האלופתית, צרחתי עבורי לעקוב אחר עצתו של הווטרינר. הוא היה איש מקצוע מיומן, ואני הייתי SEnull